<h1>פירוש קצר על עירובין</h1>
שאול ליברמן
<h2>פרק א</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>נותן עליה וכו'.</b> כלומר, מוסיף עליה מלמטה וכו'. ועיין בבה"א.
(ב) <b>פס וכו'.</b> מעמיד דף או יתד בחללו.
<h3>הלכה ב</h3>
(א) <b>בלחיים.</b> כלומר, צריך להעמיד שתי לוחות בשני הצדדים של פתח המבוי.
(ב) <b>מה ראיה וכו'.</b> שמא צ"ל: מה ראית וכו', כלומר מה ראית לשבות במבוי שאין לו אלא לחי אחד.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>קורות קטנות וכו'.</b> כלומר, קורות דקות, שכל אחת מהן פחותה מטפח.
(ב) <b>אורח לרחבו וכו'.</b> כלומר, שיוכלו לקבל אריח (חצי לבנה שרחבה הוא טפח ומחצה, וארכה שלשה טפחים) לרחבו טפח, ואם כל אחת מן הקורות חצי טפח, וביניהן חצי טפח, מניח את האריח עליהן, ארכו לאורך פתח המבוי, ורחבו על הקורות, ונמצא שחצי טפח אחד של האריח מונח על קורה אחת, וחציו השני על השניה, ובריוח שבנתים ממרח בטיט. ועיין בבה"א.
(ג) <b>יושב לארכו וכו'.</b> כלומר, בכדי שיוכל להניח את האריח (שאורכו הוא שלשה טפחים) ארכו לרוחב פתח המבוי, ובקורה בת טפח, אמצע האריח מונח על הקורה, ובולט ממנה טפח מכאן וטפח מכאן, ולפי זה אפילו אם הקורות מובדלות שני טפחים זו מזו, יכול להניח עליהן את האריח לארכו, חצי טפח על אחת וחצי טפח על השניה, ושני טפחים יהיו מונחים בריוח שבנתים. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>כאילו היא עולה וכו'.</b> ופירושו בירושלמי ובבבלי שהוא סובר שהקורה צריכה להיות רחבה כדי לקבל את השיעור, אע"פ שאינה חזקה, ואם היתה של קש רואין אותה כאילו היא של מתכת, וממילא לא איכפת לנו אם הקורות אינן מונחות בשוה, הואיל ומן הדין אנו רואין אותן כשוות.
(ב) <b>למטה מעשרה וכו'.</b> שהיא יוצאת מתורת מחיצה, וכן אם היא למעלה מעשרים אמה היא יוצאת מתורת פתחו של היכל.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>וקצרה וכו'.</b> כלומר, צרה, ופתוחה מטפח לרחבה, אם יש שלשה טפחים באורך הצר שבה, וכן ברישא, אם יש ג' טפחים בין שתי הקורות, או שיש בין קצה הקורה לכותל אויר ג' טפחים.
(ב) <b>צריך.</b> כלומר, צריך המבוי לקורה אחרת.
(ג) <b>ארבעה.</b> כלומר, במקום "שלשה" ששונה הת"ק, הוא שונה, "ארבעה".
(ד) <b>גבוהה וכו'.</b> כלומר, שהיא תלויה באויר (או שמונחת ע"ג יתד דק) למעלה מגג הכותל השני.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>והדלה וכו'.</b> כלומר, או שהדלה וכו'. ועיין בשנו"ס.
(ב) <b>מרוח אחרת.</b> בכי"ע ובכי"ל: מרוח אחת, ועיין מ"ש בבה"א.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>למבוי.</b> מלה זו נראית מיותרת ואינה בפיסקא שברוקח, או שצ"ל: עשה לחיים וכו', כגי' כי"ע וכי"ל.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>אבני בנין וכו'.</b> כלומר, זו למעלה מזו, והן יוצאות מכותלי המבוי לתוך הפתח.
(ב) <b>ובין זו לזו וכו'.</b> כלומר, מתחילת האחת עד סוף השניה, ונמצא שעוביין של האבנים (אע"פ שאינו אלא כל שהוא) כבר כלול בשעור של ד' טפחים. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>העמיד לחי וכו'.</b> בבא זו דבוקה לשלפניה, כלומר, אם היתה קרן זוית יוצאה וכו', ולא סמך עליה משום לחי, אלא העמיד לחי, או קורה, באמצע המבוי, אין קרן הזוית מתירה לו משום לחי, ואין לו אלא וכו'. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>עושין פסין וכו'.</b> באר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה (שהיא רשות היחיד לעצמה) והיא מוקפת רשות הרבים או כרמלית, ואסור להוציא ממנה מים בשבת להשקות את בהמתו, עשו חכמים תקנה שמותר להעמיד קרשים תואמים בכל זויות הבאר, כצורת אות דלי"ת, ומכניס את בהמתו לבין הקרשים ומשקה אותה. עיין בבה"א.
(ב) <b>מרובעת.</b> כלומר בראש כל זוית.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>שתי רבקות וכו'.</b> רבקה היא קבוצת בקר הקשורה ברבק (חבל שקושרים בו את צואר הבקר).
(ב) <b>יהוא קרובין וכו'.</b> כלומר, הפסין.
(ג) <b>מודה בדיר וכו'.</b> כלומר, שמטלטלים בהם יותר מסאתים, אף אם הוקפו במחיצה גרועה (שתי, ולא ערב, או להפך).
(ד) <b>זו מחיצה וכו'.</b> כלומר, בדיר וסהר תורת מחיצה עליה, ופרצותיה אוסרות ביותר מעשר, אבל אילו תורת פסין עליהן, ופרצותיהן שלש עשרה אמה ושליש.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>היתה גבוהה וכו'.</b> כלומר, אם החולייה שמסביב לבור היתה גבוהה עשרה טפחים משלש רוחותיה ומרוח אחת נמוכה מעשרה טפחים.
(ב) <b>שלא יהא נמוך וכו'.</b> כלומר, החללים הנמוכים מי' טפחים שבין אבן ואבן שבחוליא, עיין בבה"א.
(ג) <b>לגבוה.</b> כנראה שצ"ל: לגובהה, כלומר, עד גובהה, והנמוך מצטרף למחיצה, עיין בבה"א.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>היו שתים.</b> כלומר, שתי חצרות פתוחות לביניהן.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>לבור ברשות הרבים.</b> צ"ל: לבאר הרבים, עיין בשנו"ס.
<h2>פרק ב</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>שיירה ששרתה וכו'.</b> ואף בה הקילו במחיצותיה, ולא הצריכו מחיצה של שתי וערב.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>שיארה ששרתה בתיל וכו'.</b> ובשיירה התירו לטלטל ביותר מבית סאתים, אפילו במקום שלא הוקף לדירה. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>היתה גבוהה וכו'.</b> הלשון הוא באשגרה מלעיל פ"א הי"ד, וכאן צ"ל: היה גבוה, כלומר התל.
(ב) <b>ונמוכה וכו'.</b> צ"ל: ונמוך, כלומר, שהתל הולך ומשתפע ברוח אחת בנחת, ואין המדרון מתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות.
(ג) <b>היתה נמוכה וכו'.</b> צ"ל: היה נמוך, כלעיל. ועיין בבה"א.
(ד) <b>אלא לגבוה.</b> כנראה שצ"ל: לגובהה, עיין בבה"א.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>עושין להן מחיצה.</b> כלומר, כמחיצת השיירה, מחיצה גרועה.
(ב) <b>ואחד מחנה.</b> כלומר, דינם שווה למחיצה, לבית סאתים ולשאר תנאים.
(ג) <b>פטורין בעירוב וכו'.</b> צ"ל: חייבין בעירוב, שבמחנה פטורין מן העירוב, כגירסת שאר כל הנוסחאות והראשונים.
(ד) <b>שאין להן אהלים.</b> כלומר, ושאר האנשים שבמחנה, הן כשרויין בחצר, ואין אוסרין זה על זה ולא על דיירי האהלים.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>למלחמת הרשות.</b> למלחמת התקפה, חוץ ממלחמות יהושע בן נון.
(ב) <b>שורין בכל מקום.</b> כלומר, חונין אפילו בשדות אחרים בלי רשות הבעלים.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>הגנה והקרפיף וכו'.</b> כלומר, הגינה והקרפיף (מקום מוקף מחיצות ובלתי מקורה שמשמש בית עצים, וכדומה) שמותר לטלטל בהם, כשהם בית סאתים, צריכים להיות מרובעים ומוקפים גדר. עיין בבה"א.
(ב) <b>אם היתה ארכה וכו',</b> כלומר, אפילו כן מטלטלין בתוכן, אעפ"י שהם גרועים ממרובעים ממש, שיש להם צורת חצר, מ"מ יש להם צורת חצר המשכן. עיין בבה"א.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>הסמוך לעיר וכו'.</b> כלומר, בסמוך לעיר הקילו ולא הצריכו מרובע, אבל מכל מקום צריך שלא יהא בו יותר משבעים אמה ושיריים (יותר מבית סאתים), ולא הקילו אלא בצורתו: וקרפיף הסמוך לעיר, עדיין אינו נחשב כאילו הוא מוקף לדירה. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>בורגנין וכו'.</b> כלומר, מגדלים העשויים לשמירה, ואין לנין בו ביום ובלילה, אינם עושים את מחיצת השדה, כאילו הוקפה לבית דירה.
(ב) <b>כל אויר וכו'.</b> כלומר, מחיצה שאינה מקורה. עיין בבה"א.
(ג) <b>תשמיש לאויר.</b> כלומר, לשמור את אויר השדה, את כל מה שבמחיצתה.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>מערבין לו.</b> כלומר, עירובי תחומין, שהרי אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו, והככר ראוייה לאכילת אחרים. עיין בבה"א.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>קבלי המני וכו'.</b> צ"ל: קבלי המנו וכו' קבלו הימנו, עיין שנו"ס. ובעירובי חצרות וכן בעירובי תחומין סומך על המקבל, עיין בבה"א.
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>עירובו עירוב.</b> הדברים דבוקים לרישא, שאמר לחבירו קבלו הימנו, והמקבל הוא המערב, עיין בבה"א.
(ב) <b>על גבי קורה וכו'.</b> כלומר, קורה תלושה, עירובו עירוב, שהרי יכול להפוך את הקורה בהיתר, וליטול את העירוב. ואפילו אם הקורה רחבה ד' טפחים, והיא רשות היחיד, יכול לבטל את רשות היחיד בהיתר, על ידי שהופך אותה. ועיין בבה"א.
(ג) <b>ואם לאו וכו'.</b> כלומר, שאינה רחבה ד', ונמצא שהעירוב מוטל באויר למעלה מעשרה, ואין עירובו עירוב, עיין בבה"א.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>נתנו באילן וכו'.</b> כלומר, שהוא מחובר לקרקע, ויש בראשו ד' טפחים, הרי העירוב ברשות היחיד, והוא ברשות הרבים, שנתכוין לקנות שביתה למטה.
(ב) <b>למעלה מעשרה וכו'.</b> ונמצא שהעירוב הוא ברשות היחיד, ואינו יכול לבטלה בהיתר גמור, שהרי אין משתמשין באילן בשבת. ועיין בבה"א.
(ג) <b>ואסור ליטלו.</b> שהרי אין משתמשין באילן, אבל מכל מקום הוא ועירובו במקום אחד.
(ד) <b>אחד העירוב וכו'.</b> כלומר, אחד שנתן את העירוב בעצמו על האילן, ואחד שנתנו בכל הכלים, אסור ליטלו, אעפ"י שאין משתמש בגוף האילן, אלא בצדדיו (בכלכלה, או בשאר כלים התלויים בו).
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>כל הבהמה.</b> כלומר, ואפילו גמל שכוחו רב, ואינו מרגיש בו.
(ב) <b>מטפיס וכו'.</b> משום שהאיסור אינו משום טירחא, אלא שגזרו באילן דווקא שמא יתלוש מן המחובר.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>הרי זה עירוב.</b> והעמידוה בבבלי במנעול הקשור בחבל, ויכול להפסיק את החבל בסכין. עיין בבה"א.
(ב) <b>עירובו עירוב.</b> שהרי יכול להביאו דרך פטור, ואפילו לא מצאו דינו כאילו המפתח במקומו, אלא ששכח היכן הניחו, והוא מצוי להזכר.
(ג) <b>לר' לעזר וכו'.</b> צ"ל: ור' אלעזר וכו'. כלומר בעירובי חצרות הכל מקילים. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>ספק טמאה וכו'.</b> כלומר, שמלכתחילה לא היה העירוב ראוי לאכילה כלל.
<h2>פרק ג</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>עירובי למערב.</b> כלומר, ואינו יכול להתנות אחרת, והיינו שאם בא לכאן ולכאן ילך למקום שירצה.
(ב) <b>בא לכן ולכן וכו'.</b> ברייתא זו היא פיסקא מסתם משנתנו פ"ג מ"ה, וחולקת על ר' יהודה. ושמא מקומה הנכון הוא בריש פירקין לפני דברי ר' יהודה. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>בין בתמרים וכו'.</b> ואעפ"י שבעה"ב טען אח"כ שלא היה רצונו שיערב לו בתמרים.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>עירובי זה לצפון וכו'.</b> צ"ל: עיריבו וכו', כלומר, אם שנים שאלו בגד בערב שבת מבעל הבית, ועירב אחד לצפון ואחר לדרום. עיין בבה"א.
(ב) <b>מיצעו את התחום וכו'.</b> כלומר, שאחד מהם עירב אלפים אמה לצפון הבגד, והשני אלפים לדרום, אל יזוזו ממקומן עם הבגד. ועיין גירסת כי"ל, ובבה"א.
(ג) <b>ועירב לצפון וכו'.</b> כלומר, אם עירב וכו', עיין בשנו"ס.
(ד) <b>לשתי רוחות וכו'.</b> כלומר, עירב ע"י שלוחים חצי היום לצפון וחצי היום לדרום.
(ה) <b>מיצע וכו'.</b> כלומר, שאמר לאחד שיערב לו אלפים אמה לצפון לחצי היום, ולאחר שיערב לו אלפים לדרום לחצי היום.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>את הפת.</b> צ"ל: את הקש, כבשאר נוסחאות.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>והקייצין והבורגנין.</b> קוצצי תאנים, ויושבי הבורגן ששמרו על הסביבה.
(ב) <b>ללון בעיר.</b> כלומר, המשמרת שעבדה ביום ולא בלילה.
(ג) <b>חוץ לתחום.</b> כלומר, חוץ לעיבורה של עיר, ועיין להלן שו' 48.
(ד) <b>אלפים אמה בלבד.</b> ואין העיר נחשבת להם כד' אמות, אלא נכנסים, עד מקום שכלתה מדתן.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>והחזיק בדרך וכו'.</b> כלומר, הואיל וכוונתו היתה ללכת לעיר השניה ממש (ולא לקנות שביתה באמצע התחומין), הרי הוא כבא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני, שדינו כעני שמערב ברגליו, עיין בבה"א.
(ב) <b>מן העיר וכו'.</b> כלומר, שלא החזיק בדרך, ועדיין היה בפנים העיר.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>ואומ' שביתתי במקומי.</b> כלומר, כן היא ההלכה בקונה שביתה מחוץ לעיר, עיין בבה"א.
(ב) <b>שנ' שבו איש וכו'.</b> התוספתא מקדימה את עיקר ההלכה, שאדם קונה ד' אמות, בין ביוצא בשבת מחוץ לתחום, ובין בקונה שביתה. עיין בבה"א.
(ג) <b>חוץ לארבע אמ' וכו'.</b> כלומר, נותנים לו כדי גופו שלש אמות מחוץ לארבע אמות שהוא קונה בשביתתו, ואמה כדי שיהא נוטל וכו'.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>על גגה וכו'.</b> ודין שובת על גג המערה כשובת בשדה.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>חוץ לתחום וכו'.</b> כלומר, חוץ לעיבורה של עיר, עיין לעיל שו' 31.
(ב) <b>ומפסיד וכו'.</b> כלומר, אם העיר גדולה, מונה אלפים אמה ממקום עירובו, ואינו מהלך אלא עד מקום שכלתה מדתו, ומפסיד את עודף העיר, והתחום שמאחריה.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>האומ' שביתתי וכו'.</b> כלומר, שלא שבת שם ממש (כלעיל שו' 42) אלא קנה שביתה באמירה, עיין בבה"א.
(ב) <b>הגה.</b> קוץ הגמל.
(ג) <b>אלפים אמה.</b> וסוברת התוספתא שאם נתן עירובו חוץ לתחום לא קנה לו עירובו כלל, והרי הוא כאילו לא עירב. ועיין בשנו"ס ובבה"א.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>בצד אילן וכו'.</b> כלומר, ולא סיים בדיוק את מקום שביתתו.
<h3>הלכה יז</h3>
(א) <b>משתחשך וכו'.</b> כלומר, שאינו יכול להגיע לאותו מקום מבעוד יום, אפילו בריצה.
<h2>פרק ד</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>שצריך לערב וכו'.</b> כלומר, הרי אף לשיטתכם אינו מערב ברגליו ליו"ט ושבת בבת אחת, ואם עירב בככר ונאכל בראשון אינו יוצא עליו ביום שני.
(ב) <b>אבל.</b> אמת שכן הוא הדבר. ועיין בבה"א.
(ג) <b>הא לוי.</b> כלומר, הא לאיי, הלוא היא שאמרתי, הלוא זה דברי. ועיין להלן פ"ח, שו' 71.
(ד) <b>מיום טוב לחבירו.</b> כנראה שצ"ל: מיום לחבירו, והיינו מיום לחבירו שאנו עוסקים בהם, מיום טוב לשבת, ואין מערבין בתחילה ביום טוב לשבת.
<h3>הלכה ב</h3>
(א) <b>חמר גמל.</b> משום ספק, שמא שבת ויו"ט קדושה אחת היא וקנה לו עירובו, ושמא הן שתי קדושות ולא קנה לו עירובו. ועיין בבה"א.
(ב) <b>אין צריך וכו'.</b> ששבת ויו"ט קדושה אחת היא.
(ג) <b>של ראש השנה וכו'.</b> שהרי יום אחד הוא בוודאי חול, ואין נוהגין קדושה בראשון אלא משום ספק, שמא יבואו עדים ויתקדש היום. והברייתא שלנו היא ר' יהודה שסובר לעיל ששבת ויו"ט חוששים להם משום קדושה אחת.
(ד) <b>שאם באו עדים וכו'.</b> כלומר, אף שוודאי נתקדש הראשון, נוהגין קדושה גם בשני.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>הרי שהיתה וכו'.</b> כלומר, בראש השנה, והיא מדברי ר' יהודה הנ"ל.
(ב) <b>ור' יוסה אוסר.</b> כשיטתו לעיל שקדושת שניהם אחת היא.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>מעברין וכו'.</b> כלומר, ממלאים את פגימות העיר, רואין אותן כאילו הן מלאות בתים.
(ב) <b>מרובעות וכו'.</b> כלומר, אעפ"י שהערים אינן מרובעות לפי סדר רוחות העולם, אין עושין לעיר זויות, עיין בבה"א.
(ג) <b>היא שוה.</b> כלומר, רואין את החלל הריק כאילו הוא מלא בתים.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>מכניסו לאמצע.</b> כלומר, את מקום הצר, עיין בבה"א.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>כריבוע עולם.</b> שיהא צפונו לצפון עולם וכו', אבל לא באלכסון.
(ב) <b>אם אין יכול וכו'.</b> שאינו יכול לכוין את רוחות העולם בדיוק, ירבענה באומד ע"פ זריחת השמש ושקיעתה בתקופות השנה.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>נפש וכו'.</b> עיין בבה"א.
(ב) <b>כתליה וחזיזיה וכו'.</b> כתליה וזיזיה של העיר.
(ג) <b>האוריות.</b> המחסנים.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>על שבעים ושיריים וכו'.</b> כנראה שהמלים הללו עד "ושליש" הן באשגרה ממקומות אחרים, ואינן שייכות לכאן. עיין בבה"א.
(ב) <b>ר' יהודה אומ' וכו'.</b> דברי ר' יהודה באו כאן דרך אגב, כבאור לבית סאתים שמזכיר להלן בסמוך.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>בית לפנים וכו'.</b> כלומר, ואפילו היה הבית בסוף התחום, ומקצתו הוא מעבר לתחום, ושוב אין מצרפין לו בתים אחרים שהם בתוך שבעים, מ"מ בבית לפנים מבית וכו', נחשבים לאחד, עיין בבה"א.
(ב) <b>מכנגד פתחה וכו'.</b> כלומר, אם מדת העיבור כלתה בתוך המערה אין מכניסין את כולה לשטח העיבור, מפני שאין מחיצותיה ניכרות, אבל אומד כנגד פתחה של מערה שיש שם בנין ודלתות. ועיין בבה"א.
(ג) <b>אחד מערה ואחד וכו'.</b> כלומר, מתעברים עם העיר.
(ד) <b>וגג המגדל וכו'.</b> הואיל ומחיצותיו של המגדל ניכרות, כולו נכנס לתוך עיבור העיר, אפילו אם כלתה מדת העיבור באמצעיתו. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>אם יש לזו וכו'.</b> בבא זו היא מדברי ר"מ, עיין בבה"א.
(ב) <b>היו שלשה וכו'.</b> עיין בבה"א פירוש כל הברייתא.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>ריבע וכו'.</b> כלומר, ריבע עיר עגולה שהקוטר שלה הוא אלפים אמה.
(ב) <b>את האמצע וכו'.</b> צ"ל: מן האמצע (כגי' כי"ע וכי"ל), כלומר, שלא ימדוד אלפים אמה מאמצע הצלע, ויעגל מסביב הזויות, כדי שלא יהיו בזויות יותר מאשר באמצע, שהרי הוא מפסיד את הזויות, והתורה נתנה לחתומי העיר פיאות, עיין בבה"א.
(ג) <b>נמצאת וכו'.</b> עיין בבה"א.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>כיצד מקרדין וכו'.</b> צ"ל: מקדדין (או: מקדרין), והיינו שאין כל שטח המדרון של ההר עולה במדת התחום, אלא מנקבין את ההרים, כלומר, רואין אותן כאילו הם מנוקבים, ומודדים שם את תחתיתם.
(ב) <b>והתחתון כנגד לבו.</b> כלומר, התחתון מחזיק חבל של ד' אמות כנגד לבו, ומגיעו לפרסותיו של העליון, ומודד ד' אמות, אעפ"י שהמדרון שתחת החבל הוא יותר מד' אמות. עיין בבה"א.
(ג) <b>רואה את ההר וכו'.</b> כלומר, העליון רואה את ההר כאילו בקוע לפניו, והוא יורד בנקע עד לבו, ונמצא שעומד בשטח שוה עם התחתון.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>ונשכר.</b> כלומר. שאינו צריך לטרוח לקדוד את ההר, שהרי כאן כל רוחב תחתית ההר כלול במדת המשור.
(ב) <b>ונשכ'.</b> שמדידת הגיא (עיין להלן) יותר קלה מקדידת ההר.
(ג) <b>יכול להבליעו.</b> כלומר שפער הגיא הוא פחות מנ' אמה, אינו מתחשב כלל עם המדרון והשטח שבגיא עצמו.
(ד) <b>ואם לאו וכו'.</b> שהיה רוחב הפער כנגד העיר יותר מחמשים אמה, מודד מצדו, שלא כנגד העיר, במקום שיכול להבליעו (אם היה צר שם), וחוזר למדתו כנגד העיר, ובאותו מקום כלה התחום בגיא.
(ה) <b>ואין יכול וכו'.</b> כלומר שאין יכול להבליעו בשום מקום.
(ו) <b>וצופה וכו'.</b> כלומר, או צופה, והיינו אם יש לו מצופית ויודע להשתמש בה, אינו צריך לטרוח ולקדד. עיין בבה"א.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>ואחד צופה וכו'.</b> כלומר, בין מודד בחבל ובין משתמש במצופית בין בהר וכו', בכולם קיימים דיני התחומים.
(ב) <b>אחד מידת וכו'.</b> כלומר, בין במדת העיבור ובין במדת התחום יכול למדוד בחבל, או במצופית כשנזקק לה.
(ג) <b>ארבעים בחבל.</b> צ"ל: ארבעים חבל, כלומר של חמשים אמה, אלפים אמה.
(ד) <b>ולא בשבח וכו'.</b> כלומר, ולא בשיח, בענפים הרכים של גמי.
(ה) <b>מודד והולך וכו'.</b> ולפי מדידתו כלתה כאן מדידת התחום, נאמן אחר לומר, שהמדה כלה להלן ממדידתו.
(ו) <b>לא היו עולין.</b> מפני שכשהיו מודדין מחמתא לגדר היתה מדתן כלה בקרפיפים המרובים שלפני גדר. אבל כשהיו מודדין מן הקרפיפים של גדר לחמתא היתה כל חמתא הקטנה נבלעת בתוך התחום של גדר.
<h2>פרק ה</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>חוץ לתחום וכו'.</b> כלומר, חוץ לתחום העיר, והוא היה בשעת חשיכה מחוץ לעיר לצד העירוב.
(ב) <b>אין עירובו וכו'.</b> כדין נותן עירובו מחוץ לתחומו בשעת חשיכה. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ב</h3>
(א) <b>ואין בני חמתה וכו'.</b> מפני שטבריא היתה עיר גדולה, והיה תחום בני חמתה כלה במקום הכיפה של טבריא.
(ב) <b>עיר אחת.</b> שעיברו אותם יחד ע"י מערות ובורגנים.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>אימתי בזמן וכו'.</b> כלומר, כשכל העיר הקטנה מובלעת בתחומה של העיר הגדולה.
(ב) <b>ואנשי עיר קטנה וכו'.</b> מפני שסתם עיר גדולה אינה פחותה מאלפים על אלפים, וממילא אם יש הפסק בין הערים, לעולם אין אנשי הקטנה יכולים ללכת עד סוף העיר הגדולה.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>גדודיות.</b> חורבות וערימות של אבנים מבתים שחרבו. אבל עדיין נשארו מחיצות של חומת העיר. ועיין בבה"א.
(ב) <b>להיות כעיר.</b> וכולה נחשבת כד' אמות.
(ג) <b>ומערבין וכו'.</b> כלומר בפת, ומשתתפין בה, וכולה רשות אחת.
(ד) <b>לחצאין.</b> כלומר, שחציה תערב לעצמה, והשניה לעצמה, שהרי כבר הכשירו מתחילה את כל העיר ועשו אותה רשות אחת. עיין בבה"א.
(ה) <b>מבוי בפני עצמו.</b> ופירשוה בבבלי שעשו דקה, כלומר פתח קטן בחומת העיר לכל מבוי, וגילו דעתם שהסתלקו כל אחד מחברו.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>כאיסר.</b> כלומר, קטן כאיסר, שהרי פחות מגרוגרת, מספיק לעירובי חצרות.
(ב) <b>כדי דמוע וחלתו.</b> כנראה שצ"ל: דמעו וחלתו (כעין גירסת הבבלי), כלומר דמאו (דמאי שלו) וחלתו. ונקטו לדוגמא לוקח ככר מנחתום ע"ה שצריך להפריש דמאי, והיינו קובע מקום למעשר, ומפריש תרומת מעשר (אחד ממאה) וחלה (אחד ממ"ח), הכל כשלשה אחוז. ואם ערב בככר שפרס ממנו עד כשיעור זה עדיין נחשב שלם, ואין בני אדם מקפידין על זה, והכל יבינו שלקחו מנחתום ע"ה, והפריש ממנו תרומת מעשר וחלה. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>טרקלין שלהן וכו'.</b> כלומר, הואיל ויש להם מקום שיד כולם שוה בו צריכים לערב. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>שנים ששותפין וכו'.</b> כלומר, שותפים לשם שותפות, ולא לשם שיתוף מבואות. וסוברים החכמים ששיתוף מבואות מתיר גם את החצרות.
(ב) <b>אסורין וכו'.</b> כלומר, אפילו שניהם שותפין ביין, או בשמן, צריכים לערב בחצרות, מפני שאין שתוף מבואות מתיר את החצרות.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>צריך לחי וכו'.</b> כלומר, ניתר בלחי וכו'. ואעפ"י שאין מבוי ניתר בלחי, או בקורה, אם אין שם אלא בית וחצר אחת, מ"מ אף הללו אינן נחשבים כיחיד. ועיין בבה"א.
(ב) <b>מוליך לכהן וכו'.</b> כלומר, מוליך לו כהן לכהן ע"ה תרומה ומשמרה, משום שכהן ע"ה שלבו גס בתרומה, חשוד לטמאה, ואין מערבין בתרומה טמאה לכולי עלמא.
(ג) <b>ובשביעית וכו'.</b> כלומר, בשביעית מותר להוליך ככר ישן לע"ה, ואינו חשוד להחליפה בככר אחר מתבואת שביעית האסורה.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>אין צריך להפריש וכו'.</b> שהרי בעל הבית דר ולן שם, וממילא מתערב. ועיין בבה"א.
(ב) <b>בבית ישן.</b> שרגילים לתת בו את העירוב.
(ג) <b>אם היה שם וכו'.</b> כלומר, בבית החדש.
(ד) <b>מצוה על אדם וכו'.</b> כלומר, אדם שמחמיר על עצמו ואינו מודה בעירוב שעשו (משום שהוא תלוי במחלוקת בהלכה).
(ה) <b>אדם גדול.</b> כלומר, ועומד על דעתו, ומן הדין הוא שינהגו כמותו, מפני הכבוד.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>אינו אוסר.</b> כלומר, אינו אוסר את החצר, ועדיין יכולים לערב, או לבטל רשות אחד לשני. והיורש אינו אוסר, מפני שאינו דר שם. אבל כשמת משחשיכה היורש אוסר, עיין בבה"א.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>מבני חצר וכו'.</b> וכולם עירבו.
(ב) <b>הרי זה אוסר.</b> שאין עירוב היורש מועיל לבית שנפל לו אח"כ בירושה, וכמ"ד שעירוב משום קניין, וכב"ש. אבל כשמת משחשיכה אינו אוסר לב"ש, משום כשם שאין מבטלין משתחשך, כך אין אוסרין משתחשך, עיין בבה"א.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>הרי ששכח וכו'.</b> וחזקתו שבטל רשותו, עיין בבה"א.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>מי שביטל רשותו וכו'.</b> כלומר, בפירוש, ואין חזקתו מבטל רשות. עיין בבה"א.
<h3>הלכה יז</h3>
(א) <b>לאחד שלא עירב.</b> כלומר, שנתן רק לזה שלא עירב, ולא נתן לשני שעירב עמו.
(ב) <b>ושכח אחד מהן וכו'.</b> כלומר, ולפיכך אין לתת רשות לשנים שלא עירבו, שהרי כל אחד מהם אוסר על השני.
<h3>הלכה יח</h3>
(א) <b>אין צריך וכו'.</b> כלומר, אינו יכול, עיין בבה"א.
(ב) <b>לזכות.</b> פירש"י: בקניין סודר.
<h3>הלכה יט</h3>
(א) <b>כדיר של בהמה וכו'.</b> כלומר, חצר הגוי היא כדיר של בהמה, וכל הבתים של הגוים בחצר הם כדירים שאינם חולקים רשות לעצמן. ומותר לישראל להכניס מן הבתים לחצר, שאף הבית הוא כחצר, וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלם בכל החצר, אעפ"י שיש בתוכו יותר מבית סאתים. עיין בבה"א.
(ב) <b>הרי זה אוסרה וכו'.</b> כלומר, הגוי אוסר את החצר, מפני שדירתו של גוי כחצרו, ונמצא שהחצר היא של שותפות, ואוסר על הישראל. עיין בבה"א.
<h3>הלכה כ</h3>
(א) <b>אוסרין זה על זה.</b> ובכגון דא הגוי מעכבם מלערב, אבל אם לא היה שם אלא ישראל אחד, דירת הגוי היא כדיר וסהר ממש, ואם אין שם צורך בעירוב אין דירת הגוי אוסרת עליו כלל כדיר וסהר. אבל אם יש צורך בעירוב, הגוי מעכבם, מפני שאין כאן עירוב רשויות ממש, שהרי יש לגוי שותפות ברשות. עיין בבה"א.
<h3>הלכה כב</h3>
(א) <b>קסדור וכו'.</b> פקיד גבוה הממונה על גביית המסים (quaestor).
(ב) <b>או שאין עמהן וכו'.</b> כר' אליעזר בן יעקב לעיל, שו' 54.
<h3>הלכה כג</h3>
(א) <b>אכסדרה וכו'.</b> בניין מקורה על עמודים, וברובו אינו מגופף מכל הצדדים (ἐξέδρα).
(ב) <b>אין מגופפת וכו'.</b> דינה כחצר.
<h3>הלכה כד</h3>
(א) <b>וכלים ששבתו וכו'.</b> כלומר אפילו לא עירבו כלל.
(ב) <b>כלים ששבתו וכו'.</b> כלומר, אעפ"י שכלים ששבתו בחצר מותרים לטלטל בכל החצר, אם שבתו במבוי אסורים לטלטל מחוץ לד' אמות.
(ג) <b>מתיר.</b> כלומר, אם לא עירבו החצרות עם הבתים.
<h3>הלכה כה</h3>
(א) <b>אין צריכה וכו'.</b> ואין רגלו אוסרת אותה לכולי עלמא, לשיטת הירושלמי. ולשיטת הבבלי היא כרבנן הסוברים שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת. עיין בבה"א.
(ב) <b>והחיצונה אין צריכה וכו'.</b> מפני שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת.
(ג) <b>שדריסת הרגל וכו'.</b> לשיטת הירושלמי הנ"ל, היא אוסרת מפני שאף במקומה לא הותרה אלא ע"י עירוב, ואין עירובם מתירם לדרוס בחיצונה שלא עירבו עמה.
(ד) <b>אין דריסת וכו'.</b> כלומר, אפילו רגל האסורה במקומה.
<h3>הלכה כו</h3>
(א) <b>שתיהן אסורות.</b> ואעפ"י שהפנימית עירבה כולה, אסורה משום שנתנו את עירובם במקום האסור.
<h3>הלכה כז</h3>
(א) <b>ולא עירב הפנימית אסורה.</b> צ"ל: שתיהן אסורות, עיין בשנו"ס. ובבא זו לכולי עלמא, שהרי החיצונה נתנה את עירובה במקום האסור לה.
(ב) <b>מן החיצונה ולא עירב וכו'.</b> לפי הירושלמי שתיהן אסורות מפני שהערוב עושה את כולם אחת. ובבבלי פירשו שר"ע אוסר את החיצונה, מפני שהעירוב מרגילן לבא לפנימית.
(ג) <b>הפנימית מותרת וכו'.</b> שהרי אין להם לחיצונה דריסת הרגל בפנימית.
(ד) <b>ואחד שלש דיטאות וכו'.</b> כלומר, שלש דירות (δίαιτα) זו למעלה מזו דינן כחצרות זו לפנים מזו, וקיימות בהן ההלכות שלמעלה, והעליונה דינה כפנימית.
(ה) <b>ועל מקצתה וכו'.</b> כלומר, או אפילו על מקצתה, ואין לה יד בכל הדירה, או החצר, נאסרת כל הרשות.
<h3>הלכה כח</h3>
(א) <b>ושכחו ולא עירבו וכו'.</b> כלומר, לא עירבו כולם בהדי הדדי אלא כל חצר לעצמה, מותרים אפילו לר"ע, שהרי אינן פתוחות זו לזו, אלא לכולן יש פתחים לבית שער אחד.
<h3>הלכה כט</h3>
(א) <b>לאלקטי.</b> מקום מוקף מחיצות שמדלים עליו צמחים מטפסים, ועשוי להתקרר בו בקיץ.
<h2>פרק ו</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>בכל בני וכו'.</b> כלומר, לכל בני וכו'. ועיין בשנו"ס.
(ב) <b>נתוספו עליהם וכו'.</b> בבא זו סמוכה למשנתנו פ"ז מ"ז: נתמעט האוכל וכו', ופירושו שאם נתמעט האוכל ואח"כ נתוספו עליהם דיירים מזכה ואין צריך להודיע. ובבא זו היא מדברי ר' יהודה להלן שמערבין לאדם שלא מדעתו. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>מודיע וכו'.</b> כלומר, מודיע שכלה העירוב, ואינו חייב לזכות משלו, אפילו אם כלה בפשיעה. עיין בבה"א.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>עירבתי וכו'.</b> כלומר, עירובי תחומין. וסובר ר"מ שאין מערבין עירובי תחומין בבצלים (לפי הבבלי: בעלי בצלים). והוא הדין בשיתופי מבואות. עיין בבה"א.
(ב) <b>מערבין וכו'.</b> כלומר, בעירובי תחומין. ואגב שהביאו את הרישא שנוהגת גם בשיתופי מבואות, הביאו אף הלכה זו שאינו נוהגת אלא בעירובי תחומין. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>לא באוצר ולא במבוי וכו'.</b> בקטעים מן הגניזה: אין משתתפין באוצר במבוי וכו', כלומר, אין משתתפין במבואות בחבית שבאוצר, שמא ישכח אח"כ וישתה אותה, כמפורש בירושלמי. ושמא צ"ל לפנינו: לא באוצר ולא במרת' (=במרתף). ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>משתתפין וכו'.</b> כלומר, משתתפין במבוי בכל אוכלין, ואם רצו לערב את הרשיות בפת מערבין, אבל בחצרות מערבין דווקא בפת שאין אדם קובע דירתו אלא במקום שיש לו פת. ועיין בבה"א.
(ב) <b>שלא לשכח וכו'.</b> ולפיכך אין סומכין על שתופי מבואות גרידא כדי לטלטל בחצרות.
(ג) <b>או מערבין וכו'.</b> כלומר, או מערבין בחצרות ומותרין בהן (ולא במבוי) או משתתפין במבוי ומותרין גם בחצירות.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>שיהא וכו'.</b> כלומר, השיתוף, או העירוב.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>שנים ששותפין וכו'.</b> כלומר, שלא לשם עירוב, ואף כאן צריך כנ"ל.
(ב) <b>היתה לו עיסה וכו'.</b> כלומר, לא לשם סחורה, ואף לא לשם עירוב, אלא כדי לאכול אצל חברו, ובמקום שקבע פתו, שם דירתו.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>יקבלו וכו'.</b> צ"ל: וקבלו, כבשאר הנוסחאות.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>למקום שארצה אלך.</b> כלומר, ולא אמר (דוגמת הרישא) "רציתי לא אלך", אלא בוודאי ילך, ועקר את עצמו משביתת העיר.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>יוצאין בשל עצמן וכו'.</b> צ"ל: יוצאין [בשל רבן. ואין יוצאין] בשל עצמן.
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>אל יזה.</b> צ"ל: אל יזוז, כבשאר נוסחאות.
(ב) <b>יוצא בעירוב וכו'.</b> ואין צריכים לערב עליו כלל.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>שנפרץ וכו'.</b> כלומר, כותל שבין שתי חצרות שנפרץ, או שנפרץ למקום האסור.
(ב) <b>כנגד הפירצה אסור.</b> המלים "כגגד הפירצה" הן באשגרה ממשנת כלאים פ"ד מ"ד ועוד בכ"מ. וכאן הכוונה שאסור לטלטל בכל החצר.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>פרצות הרבה וכו'.</b> כלומר, ובכל אחת מהן אין יתר מעשר אמות.
(ב) <b>כנגד עשרה בתים וכו'.</b> שמא צ"ל: בגבה עשרה [ט]פחים וכו', כלומר אם הפרוץ מרובה על העומד שהוא גבוה עשרה טפחים, אבל העומד שהוא פחות מעשרה טפחים, אינו מתחשב עם העומד.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>זו לפנים מזו.</b> צ"ל: זו כנגד זו, כגי' כי"ע וכי"ל.
(ב) <b>ארבעה טפחים וכו'.</b> כלומר, אם יש אויר ד' טפחים בין כותלי החצרות, אעפ"י שיש פתחים בין החצרות אין מערבין אחד, מפני שאויר כרמלית מפסיק. ועיין בבה"א.
(ג) <b>בכפתים ובסולם הצורי וכו'.</b> כלומר בחתיכות עץ עבות ובסולם הצורי שכובדו קובעו. עיין בבה"א.
(ד) <b>פחות מיכן וכו'.</b> חוזר לרישא, שאם היתה אחת מן החצירות גבוהה פחות מעשרה טפחים (ואין ביניהן מחיצה) הרי שתיהן אחת.
(ה) <b>גבוהה חמשה טפחים וכו'.</b> כלומר, והבעלים רוצים לבטל את עירוב הרשויות שיוכלו לערב לעצמן.
(ו) <b>ומבטלה.</b> צ"ל: ומבטלו, כלומר, את עירוב הרשויות שיוכלו לערב לעצמן.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>ורחב ארבעה.</b> עיין בבה"א.
(ב) <b>פחות מכן וכו'.</b> כלומר, שהכותל הוא פחות מעשרה טפחים.
<h3>הלכה יז</h3>
(א) <b>סותם את פתחו ומבטל וכו'.</b> כלומר, סותם את פתחו לצד המתבן, או מבטל את רשותו. ועיין בבה"א.
(ב) <b>בנות של תבן וכו'.</b> כלומר, גוות התבן, דינם כמתבן, ואם נתמעט התבן שבצדדים בטלה מחיצה, עיין בבה"א.
<h3>הלכה יח</h3>
(א) <b>נקובין.</b> כלומר, לרשות הרבים.
<h3>הלכה יט</h3>
(א) <b>הגג והמרפסת וכו'.</b> זוגי זוגי קתני, וצריך שיהו שניהם בשטח שוה.
<h3>הלכה כב</h3>
(א) <b>אין עושין וכו'.</b> משום שהצנור חללו קטן, והמים מקלחים ממנו בחוזק, ונראה כאילו הוא שופך לתוך הצנור עצמו.
(ב) <b>שלא יאמרו וכו'.</b> חוזר לרישא, ולפיכך אין עושין לה לדיאטה צנור.
<h3>הלכה כג</h3>
(א) <b>ואחד יין.</b> כגון שנשברה חביתו בראש גגו.
(ב) <b>בין בכלי.</b> כלומר קולט מן האויר, ואין כאן חשש של הוצאה מרשות היחיד.
(ג) <b>למעלה מעשרה.</b> שהרי במצרף למעלה מעשרה הוא כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.
(ד) <b>לצנור למטה וכו'.</b> שאפילו אם יטעה לצרף את פיו, או כליו, לצנור שיש בו ארבעה על ארבעה, אין כאן אלא כרמלית.
(ה) <b>ידו עם הכותל וכו'.</b> כלומר, אף שאינו מצרף את פיו, או את כליו, אלא מצרף את ידו לכותל, והמים עוברים דרך היד לפה, או לחבית, ואין המים נחים בידו כלל, והוי ליה כאילו קולט מן האויר, מ"מ אסרו לעשות כן מרשות היחיד גמורה. עיין בבה"א.
(ו) <b>ידו לצנור למעלה וכו'.</b> שהרי אין בצינור ד' טפחים על ד' טפחים. והוא מרוחק מן הגג, ואפילו אם יטעה ויסמוך את פיו אין כאן כעין הוצאה גמורה, ולפיכך לא גזרו על צרוף ידו לצנור, אפילו אם הוא למעלה מעשרה טפחים.
(ז) <b>אסור.</b> כלומר, אפילו לצרף את ידו, וכל שכן פיו או כלי
<h3>הלכה כד</h3>
(א) <b>בינו לכותל וכו'.</b> כלומר, אם אין בין הבור לכותל החצר ד' טפחים, ונמצא שאין רשות הרבים ביניהם.
(ב) <b>ובני עליה וכו'.</b> ומדברים שבני עליה לא עירבו עם בני החצר, ומכיוון שלבני החצר תשמישו של הבור הוא בנחת, ולבני עליה בקושי, נותנין אותו לבני החצר.
(ג) <b>ובני עליה מותרין.</b> לפי שמעבירין בשלשול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו. עיין בבה"א.
(ד) <b>בור שלפני החלון וכו'.</b> ואין בפיו ארבעה טפחים (כפי שמוכח להלן) והוא בצדי רשות הרבים סמוך לכותל הבית פחות מארבעה טפחים, הרי הוא מטלטל ממקום פטור לרשות היחיד, ומותר.
(ה) <b>בפי הבאר ארבעה וכו'.</b> כלומר, שהוא רשות היחיד גמורה, מותר לשלשל ולמלא ממנו לעלייה, ואפילו אם יש בינו לכותל ד' טפחים, שהרי מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו. עיין בבה"א.
(ו) <b>בור שבין וכו'.</b> כלומר, ואין בפיו ד' טפחים. ועיין בבה"א.
(ז) <b>בינו לכותל.</b> כלומר, של כל חצר וחצר.
(ח) <b>אסור.</b> אם לא ערבו החצרות זו עם זו.
<h3>הלכה כה</h3>
(א) <b>בין כך וכו'.</b> בין אם אין בפיה ד' טפחים, ובין אם יש בה.
<h3>הלכה כו</h3>
(א) <b>אמת המים וכו'.</b> כלומר, המושכת מן הנהר, ועמוקה עשרה ורחבה ארבעה, שהיא כרמלית, ואינה בטלה לגבי החצר.
(ב) <b>וצרה מראשה אחד.</b> כלומר, והמים שנכנסים לה ממקום הרחב ממלאים אותם עד שפתה, ואם יעשה שם מחיצה בתוך אוגנה, תעכב את מרוצת המים ויתפשטו בחצר.
(ג) <b>בביבין המשקטין וכו'.</b> צ"ל: המקשטין, המקושטין, המקושתין (עשויין כקשת), הקמורין. והביבין הללו פתוחין בראשם ובסופם ומחוברים לביב גדול שבו מתקבצים המים, ודינן ככרמלית ואינן מתבטלין לגבי החצר, וצריכין מחיצה בשני ראשיהן.
<h3>הלכה כז</h3>
(א) <b>למטה מן הים.</b> כלומר, למטה מן המים.
(ב) <b>נוקבה וכו'.</b> ואין צורך במחיצות, ורואין את קרקעית הגזוזטרא כאילו נכפפת ויורדת למטה מסביב לנקב.
<h2>פרק ז</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>שיש להן וכו'.</b> כלומר, אם יש להם בית שער מכל מקום, בין בפנים, בין בחוץ, בין מכאן ומכאן, אין כאן בעיא, ובעל הגינה פותח את הדלת שהיא ברשות היחיד, ומניח את המפתח בבית שער שהוא ברשות היחיד.
(ב) <b>אין להן וכו'.</b> כלומר, כיצד יעשה.
(ג) <b>למטה מעשרה וכו'.</b> שהרי אפילו לדעת ר"מ הסובר שחוקקין להשלים ורואין את בית המנעול כאילו רחב ד' טפחים, הרי רחב ד' למטה מעשרה היא כרמלית, והאסקופה היא כרמלית, ומטלטלין מכרמלית לכרמלית.
(ד) <b>בתוך הבית.</b> כלומר, בתוך בית המנעול, כדי שלא להניחו בחור המנעול. עיין בבה"א.
(ה) <b>ומניחו במקומו.</b> כלומר, באסקופה, והיינו מכרמלית לכרמלית.
(ו) <b>למעלה מעשרה וכו'.</b> ור' מאיר הרי סובר שחוקקין להשלים, ורואין את בית המנעול כאילו הוא רחב ארבעה, ויש כאן רשות היחיד גמורה.
(ז) <b>ונותנו למנעול וכו'.</b> כלומר, מטמינו בבית המנעול, ופותח בו בשבת, ומטלטלו בתוך הבית (כלומר, בית המנעול), מוציאו מחור המנעול.
(ח) <b>למעלה מעשרה וכו'.</b> וחכמים סוברים שאין חוקקים להשלים, וסתם בית מנעול אין בו רוחב ד', והוא מקום פטור, ומותר לטלטל אפילו מרשות הרבים למקום פטור, ומכל שכן מכרמלית. ונקטו איסקופא משום דמסתמא אינו משתמר על הקרקע.
(ט) <b>בחלון וכו'.</b> כלומר, שהוא מקום פטור אחר. והוא הדין שמחזירו לאיסקופא, כמפורש בבבלי.
<h3>הלכה ב</h3>
(א) <b>ההרים והפיסקין וכו',</b> החריץ וברכת דגים (piscina) וכו'. והן עמוקין עשרה ורחבין ארבעה, וכן הספינה גבוהה עשרה וכו', כלומר, רשות היחיד גמורה.
(ב) <b>פחות מיכן וכו'.</b> כלומר, פחות מעשרה טפחים בעומק (או בגובה), הרי הן כרמליות, ומטלטלין בכרמלית פחות מד' אמות אפילו לכתחילה, ובר"ה פטור, אבל אסור.
<h3>הלכה ג</h3>
(א) <b>מזליף לתוך ידו וכו'.</b> כלומר, מותר לו להשיט את המים לכאן ולכאן, ולקלוט אותן ביד כדי לשתות. עיין בבה"א.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>מעמיד לחבירו וכו'.</b> כלומר, כל אחד מכה את המים ותולשן בידו, וזורקן לחבירו.
(ב) <b>פחות מכן וכו'.</b> אם הן עמוקות פחות מי' טפחים הן כרמליות, ומותר לזרוק את המים בתוך ד' אמות לכתחילה, כלעיל שו' 14.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>היה גבוה וכו'.</b> כלומר, שהענפים הכפופים למטה היו גבוהים עשרה טפחים מג' צדדים.
(ב) <b>שלא יהא נמוך וכו'.</b> אם הענפים נמוכים שבכל הצדדים הם יותר מן הגבוהים. דינו כפרוץ מרובה על העומד.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>עמוקה עשרה וכו'.</b> ואין לה תקרה, ומותר לשפוך לה מים מן החלון של הכותל הסמוך לה, כלומר, מרשות היחיד לרשות היחיד.
(ב) <b>היו שתים וכו'.</b> כלומר, שתי חלונות של שני אנשים.
(ג) <b>של רבים.</b> כלומר, חלון של רבים, עיין בבה"א.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>מרפסת וכו'.</b> שהיא על הגזוזטרא בדירה העליונה.
(ב) <b>כל שגבוה וכו'.</b> כל מה שבחצר שהוא גבוה וכו'.
(ג) <b>ושכחו ולא עירבו וכו'.</b> ואסור להוציא דבר מן הבתים לרשויות הללו, דין כולן כרשות אחת. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>גדודיות.</b> ערימות של אבנים נשארו בצד שנפרצה לרשות הרבים.
(ב) <b>פחות מכן וכו'.</b> כלומר, שהגדודיות היו פחות מגובה עשרה טפחים.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>חלון וכו'.</b> כלומר, חלון שהיא בכותל שבין שתי חצרות.
(ב) <b>ואין מערבין וכו'.</b> צ"ל: ואין [רצו] מערבין וכו', כלומר, ואם רצו וכו'. עיין בבה"א.
(ג) <b>ובכפתים וכו'.</b> עיין לעיל פ"ו, שו' 46.
(ד) <b>פחות מיכן מערבין אחד וכו'.</b> צ"ל: מערבין שנים ואין מערבין אחד, כגי' כי"ע וכי"ל, מפני שנסר שרוחבו פחות מד' טפחים כמי שאינו.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>היתה רחבה וכו'.</b> כלומר, אם החלון היתה רחבה הרבה בראשה האחד, וצרה בראשה השני, אעפ"י שיש ברבוע ט"ז טפחים, צריך להרחיב את מקום הצר, שיהא בכל ארכה רוחב ד' טפחים.
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>עושה לה וכו'.</b> כלומר, אם הוא רוצה שחבירו לא יפציר בו שיערבו יחד. ועיין בשנו"ס.
(ב) <b>כיוצא בו וכו'.</b> עיין בבה"א.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>אחד חלון וכו'.</b> כלומר, לכולן דין אחד, ואם יש בה רוחב ד' רצו מערבין אחד.
(ב) <b>שני דיורין.</b> כלומר, הגרים בשני חדרים בבית אחד. ומלהלן ואילך הוא עניין אחר.
(ג) <b>מטלטלין וכו'.</b> שפי תקרה יורד וסותם.
(ד) <b>יתר על כן וכו'.</b> כלומר, אפילו אין כאן תקרה.
(ה) <b>ומערבין.</b> כלומר, משתתפין במבוי.
(ו) <b>שמערבין וכו'.</b> כלומר, מערב שבת, כשהיו דלתות הקרפיפים פתוחות, ורה"ר סתומה. ועיין בבה"א.
(ז) <b>שגגותיה מבוצרין וכו'.</b> כלומר שכל גג מוקף אויר החצר, ואי אפשר לטלטל מגג לגג אלא דרך החצר. עיין בבה"א.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>כל גגות וכו'.</b> כלומר, גגות שאינם מבוצרים, אלא כל אחד סמוך ורצוף לחבירו, וכולם רשות אחת היא. ועיין בבה"א.
(ב) <b>כל אחד וכו'.</b> כל גג וגג.
(ג) <b>גג מחצר.</b> כלומר, מחצר שיש בה רשות לכמה דיורין שלא עירבו, ומטלטלין בה.
(ד) <b>תחתיהן דיורין.</b> כלומר, והם מחלקין את הרשויות.
(ה) <b>תחתיה דיורין.</b> במערות שתחתיה, ואינן אוסרין על בני החצר לטלטל בחצר, אעפ"י שלא עירבו.
(ו) <b>חלוקה וכו'.</b> כלומר בנסרים קטנים פחותים מעשרה, או רצופה אבנים צבועות קטנות (פסיפסים), לסימן שכל אחד יכיר את מקומו.
<h2>פרק ח</h2>
<h3>הלכה א</h3>
(א) <b>פתוחה לצפון וכו'.</b> כלומר, ואין ביניהן פתח, ואין יכולים לערב אחת, אבל הגגות שוות ואין ביניהן הפסק. וברייתא זו היא כר"מ לעיל פ"ז, שו' 60, ואילך, ומטלטלין מגג לגג, אבל לא מחצר לחצר, שהן רשויות מובדלות.
(ב) <b>היתה אחת וכו'.</b> כלומר, אחת מן החצרות הללו היתה גבוהה וכו', ולפיכך לא יכלה לערב עם חברתה, והיו רשויות מובדלות, אלא שמעט את הגובה וכו'.
(ג) <b>ובכפתים וכו'.</b> עיין לעיל פ"ו, שו' 46.
(ד) <b>פחות מיכן וכו'.</b> כלומר, שרוחב הנסר הוא פחות מד' טפחים.
<h3>הלכה ד</h3>
(א) <b>משלשל וכו'.</b> עיין בבה"א.
<h3>הלכה ה</h3>
(א) <b>ואחד שמן קולט וכו'.</b> כגון שנשברו חביותיו בראש גגו, והוא גבוה עשרה, קולט מן האויר בידו, ומכניס ממקום פטור (או מרשות היחיד) לרשות היחיד.
(ב) <b>ומוציאה ומכניסה וכו'.</b> כנראה, שהמלה "ומוציאה" נשתרבבה כאן מן הסיפא, וכאן הכוונה שמותר לו להחזיר את ידו לרשות היחיד, שהרי לא נחו האוכלים ברשות הרבים. ועיין בבה"א.
<h3>הלכה ו</h3>
(א) <b>אפוטני כלים וכו'.</b> כלומר, כיסויי כלים.
<h3>הלכה ז</h3>
(א) <b>הכוהה וכו'.</b> כלומר, הכוחה, המוציא את כיחו.
<h3>הלכה ח</h3>
(א) <b>שתי מטהרות וכו'.</b> כלומר, שני רהטי מים זו על גבי זו, ורוצה להכשיר את העליונה לטבילה ע"י שיוציא את פקקה וישיקה לתחתונה.
(ב) <b>ומחזיר את הפקק.</b> ואין כאן לא משום סתירה, ולא משום בניין. ועיין בבה"א.
(ג) <b>שתי בריכות וכו'.</b> כלומר, בנטילת הפקק הוא סובר כת"ק, ואינו חולק אלא בהחזרתו.
(ד) <b>ובלבד שיחזיר וכו'.</b> ברוב הנוסחאות: ובלבד שלא יחזיר (עיין בבה"א), כלומר, בכגון דא שהוא מקפיד שהחמין לא יצטננו יותר מדאי, יש לחשוש שיפקוק בהדוק, ויבוא לידי בניין.
(ה) <b>ולא עוד וכו'.</b> חוזר לדברי הת"ק, והוא מתיר להוציא את הפקק לא להשקה גרידא, שאינה אלא לרגע, אלא מותר לו לחכות עד שיצאו כל המים, ואינו נראה כסותר ובונה.
(ו) <b>בשביל שתינגב.</b> כלומר, ואינו מחזירו אלא לאחר זמן, יש כאן גזירת בניין.
<h3>הלכה ט</h3>
(א) <b>שלא יציפו וכו'.</b> כלומר, שלא יקלחו במהירות, ויציפו את האכלים, ואין פוקקין בכגון דא אלא ברפיון וחלחול, כדי להאיט את מרוצת המים, אבל אם יפקוק בהידוק יעברו המים על שפת הביב ויציפו יותר.
(ב) <b>כדי שירדו וכו'.</b> כלומר, שלא יצאו מן הביב לרשות הרבים, אלא יעברו על שפתו, ויפלו לבור שבחצרו, ובכגון דא סותם בהידוק, ויש כאן כעין בניין.
<h3>הלכה י</h3>
(א) <b>נתלו בה וכו'.</b> צ"ל: נתלו בו קוצין ודיבקגין וכו', כגי' קג"נ. כלומר, שניתלו בו בבגדיו קוצים ושאר דברים שנאחזים ומתדבקין בבגדים.
(ב) <b>ושל בהמה וכו'.</b> כלומר, ובשל דיבקני בהמה (גללים) שניתלו בסנדליו או במנעליו, דורס ברגליו עד שנחלצים ממנו.
<h3>הלכה יא</h3>
(א) <b>של קנים וכו'.</b> כלומר, בין שהמחצלות הן של קנים, או של שובלין וכו'.
(ב) <b>נשברו ציריה וכו'.</b> לפני בבא זו צריך לגרוס את הבבא שלהלן שו'
<h3>הלכה יב</h3>
(א) <b>דלת שיש לה ציר,</b> פותחין ונועלין בה בשבת. וכ"ה בשאר נוסחאות ובמקבילה.
(ב) <b>דלת הגוררת וכו'.</b> כלומר, שיש לה ציר, וכלעיל.
(ג) <b>וקנקלין.</b> דלת השער העשויה כסריג, עיין בבה"א.
(ד) <b>דלת שיש לה ציר וכו'.</b> עיין מ"ש לעיל, שו' 37.
<h3>הלכה יג</h3>
(א) <b>על האסקופ'.</b> כלומר, על אסקופת הבית, שהיא רחבה ד', ואינה גבוה עשרה, ואין עליה קירוי, ונתגלגלה מגילת הספר, ראשו אחד לחוץ, לרשות הרבים, וראשה השני לבית, מותר לו לגלול את שני הראשים מרשות הרבים ומרשות היחיד לכרמלית. עיין בבה"א.
(ב) <b>אבית אגיף.</b> כלומר, על בית הגפת הדלתות שבאסקופה, והאגף יעכבו מלהתגולל שוב. ועיין בבה"א.
(ג) <b>אבל מפתח וכו'.</b> כלומר, שבית מנעולו סתמו גבוה י' טפחים, ואינו רחב ד', והוא מקום פטור, מותר להעבירו לכרמלית אחרת, וכחכמים לעיל פ"ז, שו' 8 ואילך.
<h3>הלכה יד</h3>
(א) <b>מלבן וכו'.</b> כלומר, מלבן שמכניסים בו אבן שקופה ונותנין אותו לתוך החלון, וכן תריסין (או: סריגין) של חלונות שיש להם צירין.
(ב) <b>נשמטין וכו'.</b> כלומר, מן הצירין.
(ג) <b>נקמז.</b> כלומר שנתרפה, ואינו נשמט לגמרי, עיין בבה"א.
<h3>הלכה טו</h3>
(א) <b>נגר נגרר וכו'.</b> המלה "נגרר" היא באשגרה מלמטה.
(ב) <b>נוטלו וכו'.</b> כלומר, שנוטלו אחרי שסוגר בו.
(ג) <b>שנים שנים.</b> משום שסובר ששבת לאו זמן תפילין היא, ואין הבדל בין זוג אחד לשנים, ואף בחול אם רוצה מניח שתי זוגות. ועיין בבה"א.
(ד) <b>בחדשות.</b> כלומר שאינן בדוקות, ויש לחשוש שהן קמיע.
<h3>הלכה טז</h3>
(א) <b>ובסכנה.</b> כלומר בשעת השמד, שיסתכן אם ישב על יד הספר לשומרו.
(ב) <b>מתעטף וכו'.</b> כלומר, חוזר לביתו ומתעטף בעור, ומכסה בעור זה את הספר.
<h3>הלכה יז</h3>
(א) <b>לרשות הרבים וכו'.</b> כלומר, וקידש עליו היום, מכסה את ראשו שלא יראו את התפילין.
(ב) <b>נוטלן ומניחן וכו'.</b> ואינו מחזירן לביתו דרך מלבוש.
<h3>הלכה יח</h3>
(א) <b>ציר התחתון וכו'.</b> שכל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו.
(ב) <b>של בור וכו'.</b> כלומר, בבניינים המחוברים לקרקע לא יחזיר אפילו את התחתון, שיש כאן בניין ממש.
(ג) <b>יציע,</b> של דות. דות (חדות) הוא בור שהיו מחזיקים בו חביות של יין ושמן, או תבואה. ועל יציע, עיין בבה"א.
<h3>הלכה יט</h3>
(א) <b>שנפסקה וכו'.</b> כלומר, נימת כינור שבמקדש שנפסקה בשבת, קושרין אותה, וכמ"ד שמכשירי מצוה שבעבודת המקדש דוחין את השבת.
(ב) <b>אין קושרין וכו'.</b> כלומר, אם קושרין וכו'.
(ג) <b>משלשל מלמעלה וכו'.</b> כלומר, אין צורך בקשירה אלא מאריך את הנימא ע"י שמשלשל ומגלגל את ראשה מן היתד העליון שהיא כרוכה מסביבו הרבה פעמים, ועונב את ראשה התחתון על היתד התחתון.
<h3>הלכה כ</h3>
(א) <b>יבלת במתניו וכו'.</b> כלומר, יבלת שהיא פוסלת אותו מן העבודה, והרי אינו יכול לחותכו בעצמו בשניו.
<h3>הלכה כא</h3>
(א) <b>אין ממלין וכו'.</b> משום שאף העדשה דינה כגלגל שאין ממלין בו בשבת.
(ב) <b>כחס על חבל וכו'.</b> כלומר, ואינו ממלא בה במלואה שלא ינתק החבל, הרי מוכח שממלא לשתייתו.
<h3>הלכה כג</h3>
(א) <b>צבתה בצבתא וכו'.</b> וכמו שעשו צבת בצבת, כן למדו שביתה משביתה.
(ב) <b>הא לאיי וכו'.</b> כלומר, הלא היא, הלא זה דברי. עיין לעיל פ"ד שו' 7.
<h3>הלכה כד</h3>
(א) <b>שמנה מקצעות וכו'.</b> ומנה טהרות וטומאות לאחת. ועיין בבה"א.
